נמיביה
משחק תפקידים פוסט-אפוקליפטי
.Fallout כשאני ילד, שיחקתי משחק וידאו שקרא
זה היה משחק כמו הרבה משחקים אחרים, בו שיחקתי ניצול במדבר פוסט-אפוקליפטי. זה גם היה משחק שלא כמו כל משחקים אחרים, כי במקום לעשות מה שהמשחק רצית שאני לעשות, יכולתי לעשות כל מה שרציתי. אם המשחק רצית שאני ללכת שמאלה אבל הלכתי ימינה, נתנו לי תגלית נכמדה ולא הענישו לי. זה גרם לי להרגיש כמו גשש. כל תגלית הייתה מרתקת, אבל גם גרם לי להרגיש מרוגש מהדברים הבאים
אחרי שגדלתי, לא שיחקתי הרבה משחקים אבל טיילתי הרבה. רוב הטיולים שלי היו כמו רוב המשחקים ששיחקתי, אז הכל היה מסודר בהתחלה, וכל הייתי צריך לעשות היה לעקוב התכנית
.Fallout נמיביה לא הייתה כמו רוב משחקים. נמיביה הייתה כמו
המדינה גדול כמו צרפת, אבל יש רק שני מיליון אנשים. ברגע שיצאתי העיר, לא היה אף אחד, רק אוקיינוס כעוס מצד אחד ומדבר אדום בלי סוף מצד שני
נסעתי באוטו ברוב של טיול. אהבתי הדברים שסידרתי ליפני הטיול, אבל אהבתי הכי הדברים שראיתי בדרך ממקום אחד למקום שני. היו הרבה הפתעות. בפעם הראשונה שיצאתי העיר, גיליתי ספינה תקועה בים. מה היה זאת עשה שם? למה היה נטושה? היה שם שלדים? אמי אף פעם ידעתי, כי לא יכולתי להציל המשחק ליפני שאני ממשיך כמו במשחק, ולא הכרתי לשחות
גיליתי הרבה דברים אחרים בדרך ממקום אחד לאחר. אני יכול מספר לך כל על הם, כמו איך כלב ים רדף לי במדבר, או איך גיליתי העוגת תפוחים הכי טעימה במסעדה בודד ומשטורי באמצע של המדבר, או איך ישנתי על השפה של צוק הקניון השני בגודל בעולם אחרי הקניון הגדול של הארצות הברית, אבל אני מפסיק פה. כדאי לך לגלות את הדברים האלה בעצמך
